המטופל (כל הפרטים טושטשו) התיישב מולי והרגשתי מיד שכבד לו על הלב. "אשתי הודיעה לי בהתרגשות שהיא נרשמה ללימודים גבוהים ועניתי לה בשמחה שזה נהדר ושאני מאחל לה בהצלחה". הוא הרגיש שזה מה שהוא צריך לענות הסביר, אך הוא מרגיש לא בנוח עם התשובה הזו והוא לא מבין למה. "הרי חשוב לי לעודד אותה כך שהיא תתפתח ותעשה דברים בנפרד ממני, כאלה שימלאו אותה הנאה, אז למה אני לא מרגיש נוח עם מה שעניתי?" שאל את עצמו בקול.
לאחר ששוחחנו קצת נראה היה שבמקרה זה חסר שחרור רגשות מודחקים ולכן לימדתי אותו את אחד הכלים שעוזר לכך. הצגתי לפניו רעיון "שנשחק" במשחק "הכיסא הריק" ושאלתי: אם היא היתה יושבת עכשיו על הכסא הריק שלידך, מה היית אומר לה? ("הכסא הריק" הוא כלי ששייך לשיטת הגשטאלט ובין השאר, הוא יכול לעזור עם שחרור מחסומים רגשיים בשעה שיושבים במרחב בטוח ומגן). הנחיתי אותו להיכנס לתהליך של התרגעות ובהדרגה הוא העמיק פנימה ושלף מחשבות ורגשות כשהוא מדבר "אליה".
לאט זרמו ממנו אמירות באופן טבעי, וללא איפוק עצמי הוא "אמר לה" משפטים שהוא לא האמין שיוצאים מפיו - מילים שהוא ריסן את עצמו מלומר, ורגשות מהם הוא נמנע עד כה. כמובן שהיו גם הצהרות לא פשוטות אבל כשנותנים דרור לרגשות מגיעות תובנות, נוצרת בהירות ובעקבותיה אנו מסוגלים להתנהג בצורה יותר מדויקת.
כשהמפגש הסתיים עדיין היה לו כבד על הלב אבל בינתיים הוא הבין מה היקשה עליו וגם הבין במה זה דומה לקושי אחר שלו בעבר.
לפעמים נדמה לנו שאירועים ואינטראקציות דומים חוזרים שוב ושוב בחיינו אבל הם אף פעם לא בדיוק אותו הדבר כי לכל אירוע אנו מגיעים עם הכלים שרכשנו בפעמים הקודמות. בכל פעם שאנו מבינים את החוט המקשר בין האירועים אנו יכולים גם לראות את הדרך בה אנו הולכים בתהליך של ריפוי העצמי שלנו.