האם הרעיון הבא ביחס לרגשות ולמחשבות מציאותי?
כשעולה בי מחשבה, היא עוברת דרכי וחוזרת ל'מאגר המחשבות האנושי'. אולי לאחר מכן היא עולה במוחו של מישהו אחר, עוברת דרכו, מקבלת את הלבוש שאותו מישהו העניק לה, ואז מסיימת לעבור דרכו וחוזרת ל'מאגר המחשבות האנושי' הכללי.
מה אפשר ללמוד מכך? שאנחנו לא המחשבות שלנו, לא מחשבות חיוביות וגם לא מחשבות שליליות. וגם אפשר להסיק מכך שהמחשבות שלנו מראות שיש בינינו דמיון רב, יותר ממה שאנו משערים. אז האם יכול להיות שאנו שואלים מ'מאגר המחשבות האנושי' בכל פעם מחשבה שמתאימה למצב מסוים במציאות וצובעים אותה בצבע האישי שלנו?
ומה לגבי רגשות?
למשל, עולה בי רגש של חוסר אהבה שאני מושכת מתוך 'מאגר הרגשות האנושי', ואני מלבישה אותו נניח בכסות של "למה היא לעולם לא מתקשרת אלי מיוזמתה?"
והרגש הזה, של חוסר אהבה עצמית, יחיה בתוכי עד שיסתיים לעבור דרכי ואז יחזור ל'מאגר הרגשות האנושי' לשימושה של מישהי אחרת.
אם הרעיון הזה הוא אכן מציאותי מה המשמעות שלו? שמיותר להזדהות עם הרגשות שעולים בנו כי אנו רק מלבישים אותם לרגע. ובנוסף, כנראה שרגשות הם מאד זמניים, רק עד שיסיימו לעבור דרכי, ולכן ככל שאלחם ברגשות פחות כך יעברו דרכי מהר יותר.
לפי גישה זו, אנו לא יוצרים את הרגשות אלא משתמשים בהם מתוך 'מאגר הרגשות האנושי'. ומה ניתן להסיק מכך? שוב - שאנחנו דומים יותר ממה שחשבנו.
ואיך אפשר להתייחס למשל לעלבון שנראה לי שהוא מכוון כלפי? אולי אפשר להבין אותו כרגש שעלה באדם שמולי, ועבר דרכו עד שיסתיים וכמובן לא להיעלב כי כנראה שלהיעלב זו באמת בחירה. ואז - מה אפשר ללמוד מכך? שמאוד הגיוני להכיל את הרגש שעבר אצלו מבלי שאקח ללב. למה? כי זה רגש שהיה עליו לעבור דרכו בצבעים שמתאימים לו עכשיו.
ומה אפשר ללמוד מכך? שבעצם להכיל את האחר זה מאוד הגיוני.