משהו בשיחה עם האישה הצעירה והרגישה הזו הסב את תשומת ליבי, ושאלתי אותה - מתוך איזה רגש את עוזרת לאחרים, מתוך הזדהות רגשית או מתוך אמפטיה?
היא סיפרה שקרה לחברה אהובה אירוע קשה שבעקבותיו היא עצמה לקחה את זה מאד ללב, לא ישנה כמה לילות, ובמשך מספר ימים חשבה רק על חברתה. היא הזדהתה רגשית עם החברה וכאבה את כאבה, אך למרות המעורבות העמוקה שלה עם החברה היא לא יכלה לחשוב על דרכים אפקטיביות לעזור לה.
שאלתי אותה - מתוך איזה רגש את מבקשת לעזור לאהובים עליך, מתוך הזדהות רגשית או מתוך אמפטיה, וסיפרתי לה את הסיפור על הבור.
איש אחד נפל לבור. הגיע אדם לשפת הבור, שמע את סיפורו של הנופל שנגע מאד לליבו, ומתוך הזדהות רגשית עימו ירד אף הוא לבור להיות איתו במצוקתו ובכאבו. הוא אף נזכר בחוויית עבר דומה שקרתה לו, וחשב לעצמו 'בטח ייקח זמן רב עד שיוציאו אותו כמו שקרה לי'. הוא הפך מעורבב רגשית עם האדם שבבור וסבל עימו יחד (בפסיכותרפיה זה נקרא over engaged). שניהם עכשיו בתוך הבור, פיזית, רגשית ומחשבתית. או אז הגיע לשפת הבור אדם אחר שהקשיב למצוקתו של האדם שנפל לבור, הבין אותו והכיל את רגשותיו (=אמפטיה) אך נשאר למעלה, שרוי במרחק רגשי מסוים ממנו, רואה תמונה אחרת מאשר אלו שבתוך הבור. ממקום זה יכול היה לחשוב על דרך יצירתית ומעשית למשוך את השניים מהבור וכך אכן עשה.
"אני האדם הראשון שהגיע לבור" ענתה לי בעיניים גדולות ומרוגשות, "אני אזכור לתמיד את הסיפור הזה על הבור" אמרה.
לא יודעת לאן הסיפור הזה ייקח אותה
אבל אין לי ספק שכדי לעזור צריך מרחק רגשי מסוים ועדיין להיות אמפטיים. לפעמים אני נסחפת רגשית עם מי שאהובה עלי והאהבה שלי אליה מושכת אותי להיות איתה 'בבור' עם מלוא רגשותי. נדמה אולי שזה בלתי נשלט אבל במקרה כזה עוזר לזכור את סיפור 'הבור' כי אנו יכולים לעזור יותר כשאנו לא מעורבבים רגשית.
אז מי את? מי אתה? האדם הראשון שהגיע לבור או השני? או במילים אחרות, מתוך מה את (אתה) עוזרת לאהובים עלייך? מתוך הזדהות רגשית או אמפטיה?