גלי הים מזכירים לי רגשות שהולכים ובאים. בכלל, במסורות שונות מקובל שמים מסמלים רגש (אגב, אם את בסערה רגשית כדאי שתתיידדי עם הרגשות כדי שלא תצטרכי לקרוא לאינסטלטור לתקן משהו בבית...). יש גישה לפיה נולדנו עם קשת מגוונת של רגשות, מעין צידה שקיבלנו בתחילת הדרך, והמציאות מפגישה אותנו עם מצבים שמגרים אצלנו רגש זה או אחר, כדי שנהיה בו וניתן לו ביטוי, ולפעמים נקבל מהרגש תובנה על עצמנו.
אז כשרגש צף אני מזכירה לעצמי שזה גל והוא עובר. אפשר לשאול פנימה - זו ההתחלה של גל הרגש, האמצע או הסוף שלו? ואפשר גם לשאול את עצמי מה החוזק שלו בסולם מ-1 עד 5? ולאחר זמן מה לשאול שוב, כי יש סיכוי שהעוצמה שלו השתנתה, או שאולי הרגש השתנה לרגש אחר (וכמובן שיש כמה רגשות במקביל). בכל מקרה, רצוי לא להתנגד לרגש אלא להסכים להיות בו כי אין טעם לדחות אותו. הוא הרי ממילא יחזור, ואולי אף מחוזק יותר.
נכון שלהיות ברגש הזה יכול ממש לבאס, אבל גם אם נתנגד הוא ירחף ברקע ובוודאי יחזור שוב, עד שאסכים להיות בו, ואסכים שיעבור דרכי.
אם ההרגל שלך הוא להתנגד או להתכחש לרגש שמכאיב, זו השקעת אנרגיה בהתנגדות למשהו שיחזור שוב ושוב עד שיקבל "את שלו". כלומר, את תשומת הלב המלאה שלנו. אם אתה מנסה להפוך את הרגש למחשבה חיובית, גם זו השקעת אנרגיה שתחזיק עד הרגע הבא שהרגש הזה יחזור. אז אם מסכימים להיות ברגש הזה, וכן, לסבול או לכאוב, מועיל לזכור שזה הרי גל, והוא עובר.
יש שמאמינים שהחיבור של גופנפש הוא כה עוצמתי שאי שחרור של רגש מהגוף עלול לגרום התרכזות שלו באיבר בגוף וגרימת מכאוב פיזי או מחלה, וזו סיבה נוספת להסכים להיות עם הרגש כדי שיעבור דרכנו ואז ישתחרר.
אני אוהבת את המטפורה הזו של גלי הים, כי מהסתכלות על הגלים ברור שזו תנועתיות בלתי פוסקת. אחד הולך, אחר כבר מגיע, ובאופק כבר רואים את זה שיבוא עוד מעט. הגישה הזו לרגשות, קשים וטובים כאחד, נראית לי גישה שמתייחסת לרגשות כמשהו לא דרמטי ואפילו שגרתי. תמיד יעלו רגשות מסוגים שונים כל עוד אני חיה.