top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תרונית ליברמן

אז איך מסכמים שנה?


בכל פעם כשמסתיימת שנה (אזרחית, או בראה"ש, או ביום היומולדת למשל) סיכומים אישיים של השנה הם מאד רלבנטיים. בערב ראש השנה דיברתי עם ילדה מקסימה וחכמה ושאלתי מה היא עושה בראש השנה. "אני אוכלת תפוח בדבש" ענתה, בטח מדקלמת משהו מבית הספר. ומה עוד - שאלתי - "אני מסתכלת מה עשיתי לא טוב השנה כדי לשפר בשנה הבאה". וואלה הופתעתי. אלו הערכים שמערכת החינוך מטיפה להם? מבאס שכל כך הרבה לבבות רכים מביטים על עצמם מעמדת פתיחה של ביקורת ושיפוטיות עצמית. וזה הזכיר לי את "המבקר הפנימי", מושג מתחום הפסיכותרפיה שמשמעותו הפנמה בגיל צעיר של ביקורת עלינו מצד ההורים (או מצד המטפל הראשון הראשי) ובהמשך מחונכים אחרים, כמו המורה, למשל. יש שקוראים לזה "ביקורת בונה". ברור שזה מכוונה טובה, כדי לחנך את הילד או לדרבן את הילדה להשגים. מה מותר ומה אסור, מה נאה ומה לא יאה. אז ההתבוננות של הילדה הזו על השנה שהסתיימה מזווית של מה עשיתי לא טוב - עולה בקנה אחד עם רוח הדברים האלה. דווקא, השבתי לה, אני מסתכלת על השנה שמסתיימת ומציינת את ההישגים ואת ההצלחות שלי ועל מה אני גאה בעצמי. שמעה ולא הגיבה. אני מקווה שעכשיו יש לה יותר מאפשרות אחת כשהיא מסכמת תקופה. ועוד דבר, עם התבגרותנו המבקר הפנימי לא נעלם, רבים ממשיכים לבקר או לשפוט את עצמם, להאשים את עצמם וכך גם לפגוע בערך העצמי שלהם, פגיעה שמחלישה את היכולת להשגים ולהגשמה. אז אם חשבנו שביקורת עצמית שלילית תשפר אותנו - טעינו ביג טיים. ואגב, כמעט תמיד המבקר הפנימי בצורתו החמורה צועד יד ביד עם פרפקציוניזם, התכונה הזו שאנו גאים בה? אז כדאי להיפרד מהמבקר הפנימי כי הוא אכזרי, שלילי ולכן פוגע בנו ומיותר. איך? יש כלים לזהות אותו, להיזכר איפה שמענו אותו, להבין מתי הוא מגיע, ואז להשהות אותו קצת בצד. במקום זאת להקשיב לקול הפנימי האמיתי שלי ולקבל את העולם הפנימי שלי במלואו באמפטיה. זה תהליך, נכון, ואיש מקצוע עשוי לעזור, אך אפשר גם לבד אם מודעים. אז במה את/ה גאה בעצמך בשנה האחרונה? מה השגת? אלו הצלחות היו לך?



10 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page