ניסים, כבר קרו לך?

זו מילה שעושה נעים בלשון ובלב, לא?

יש מי שחושב מיד על ניסים ביהדות, אחר על ניסים ונפלאות, או על הניסים של ישו, או על נס גלוי או אף על ניסים מימי קדם.

ואני, מה אני חושבת על ניסים?

שכל הזמן הם קורים לי. בחיי. ואני לא מיוחדת בזה.

נהגתי חזרה הביתה מהצפון וחזרתי בשלום הביתה? נס מתוק.

קמתי בבוקר וחזרה לאפי נשימתי ונשמתי היפה? נס יומיומי.

נולדה במשפחתי גוזלית מושלמת? נס כביר ומרגש.

אני יכולה להרשות לעצמי הגשמת חלומות (כמו לימודים, למשל)? נס לא מובן מאליו.

מה? נראה לך שהקטנתי את המשמעות של נס? כי כל דבר אצלי עשוי להיתפס כנס?

אני חושבת הפוך. הרחבתי את המושג. בעצם כל היומיום שלי/שלנו גדוש בניסים.

הגישה הזו לחיים מעודדת אותי להודות על מצבים ואירועים רבים שקורים לי. והרגשת הודיה אתם כבר יודעים מה היא עושה. תורמת לבריאות הנפשית, ויש אומרים שגם לבריאות הגופנית.

אז אפשר להמציא מנטרה יומיומית: תודה ל_______ (יקום/בורא/אור הבריאה/אלוהים או מה שמתאים לך) על החזרה בשלום הביתה/ על הגשמת החלום הזה/ או כל נס אחר.

ועכשיו הפתעה: נסו את המנטרה הזו גם לפני שהאירוע קורה ובלשון הווה. למה? כי זה מרמז שהנס כבר אצלכם.

בתמונה - דגי זהב?