האם יש קשר בין הציפיה שלי מהאחר לבין התנהגותו אלי בסופו של דבר?

מה את עושה עם הכעס שלך? וגם - האם לדעתך יש קשר בין הציפיה שלנו מהאחר לבין התנהגותו אלינו בסופו של דבר?

השבוע דיברתי עם איש מקצוע שסיים לעבוד אצלנו בבנין המשותף והוא היה כעוס. "את רואה? שמעת איך הוא דיבר אלי? (מתכוון לוועד שכעס עליו כי 'המחיר מידי גבוה'). אמרתי לך שתמיד בבנין שלך יש בעיות? אני מכיר את הנפשות הפועלות. אני לא רוצה לדבר איתו יותר, אני הולך ואהיה איתך בקשר בענין התשלום כשתהיו מוכנים". כעס והלך. חשוב לי שבעל מקצוע יקבל כסף תמורת עבודתו, במיוחד כשמדובר בסכום שסוכם עמו מראש. לכן בשיחה נוספת שלי עם הוועד סגרתי את הפינה וחזרתי לאיש המקצוע לעדכן שיקבל ממני את הכסף כפי שהובטח. "את רואה? אמרתי לך מראש שיהיו בעיות. את רואה שצדקתי?" "תגיד," שאלתי אותו, "קשור ולא קשור לנושא שיחתנו, האם לדעתך יש קשר בין היחס שציפית לו בבנין שלנו לבין מה שקרה? הציפיה שלך הסתמכה על ניסיונך בעבר. כשאנחנו מצפים למשהו שלילי, האם אפשרי לדעתך שתהיה חוויה אחרת, שונה?" השאלה הזו לא נולדה משום מקום. לא מזמן, בשיחה שקדמה להצעת המחיר, שוחחנו על כעס ומה עושים איתו. הוא אמר אז שלו, כאדם דתי, אין בעיה של אחיזה בכעס כי בשגרה היומיומית שלו יש לשחרור כעסים פתרונות בעבודת הבורא. עניתי לו שאני שמחה עבורו כי להחזיק כעס בגוף, ובכלל כעסים פנימיים, עלולים לגרום מכאוב ומחלה. הוא הסכים איתי אז. איכשהו הרגשתי שמתאים שאשאל אותו על הקשר בין הציפיה שלו מהתנהגות אחרים אליו לבין ההתממשות שלה במציאות, כי נראה לי שהוא מוכן היה לחשוב.

שורה תחתונה - הוא גם יבוא לקבל את כספו וגם התעקש שמה שציפה קרה והוא צדק - בבנין שלנו יש אנשים בעייתיים, אמר.

*עד כמה הציפיה שלנו משפיעה על העמדה ממנה אנו באים לדבר עם האחר? *האם אנו מבטאים מולו (לא במילים) את מה שאנו חושבים עליו ואת מה שאנו מצפים ממנו? *ואם כן, האם זה עלול לגרום לאפקט חוזר שבו קורה מה שציפינו? *מה הסיכוי שנופתע לטובה כשאנו מצפים מאדם להגיב אלינו באופן שלילי?

בעיני יש קשר חזק בין ציפיה להתממשות שלה במציאות, והציפיה שלי היא מקום טוב להתחיל להתבונן בו אם אני מאמינה ששינוי הציפיה יכול להשפיע על החוויות שלי.

ואת (ואתה) - מה את עושה עם הכעס שלך?