בכל פעם כשאני נכנסת לחנות הזו יש למוכרת ולי שיחות על החיים. השבוע היא סיפרה על כמה מהאמונות שלה ואז הוסיפה שאינה מרוצה מחייה כפי שהם. בהמשך הסתבר שכמה מהאמונות שלה הן אמונות מגבילות, או אמונות מעכבות, אם תרצו. שאלתי את עצמי אם יש קשר בין האמונות שלה לבין זה שהיא לא מרוצה מחייה.
"אני יותר מידי בנתינה וזה מכשיל אותי" אמרה.
למה את מתכוונת?
"הגשמתי חלום והפכתי משכירה לעצמאית בתחום המסעדנות בעסק שכולו נתינה לאנשים. בתחילה נהניתי מאד להאכיל אחרים אך עם הזמן הייתי נותנת יותר ממה ששילמו לי עד שלבסוף העסק נכשל כלכלית. אני נותנת יותר מידי ואח"כ אוכלת אותה.
את מבינה? זה מה שקורה כשאני מגשימה חלומות - הם מתפוצצים לי בפנים. חשבתי אז שהנתינה הזו זו הליכה בעקבות הייעוד שלי והתבדיתי. אני לא יודעת איך מגלים מה הייעוד שלי בחיים".
מציאת והגשמת ייעוד זה משהו שאני מאד מתחברת אליו, עניתי לה, ואני מאמינה שייעוד של אדם עשוי להיות דינמי ולהשתנות בתקופות שונות בחיים. ובכלל, לא תמיד אנו ממלאים ייעוד, לפעמים זה פשוט תפקיד שנעשה בתקופה מסוימת. מין התנסות. ואם כבר מדברים על ייעוד אז בעיני יכולים להיות מספר "ייעודים" לאדם בו זמנית. ואגב, העיסוק במסעדנות בזמנו בוודאי הניב עבורך שכר לימוד משמעותי וזה לא קרה לחינם.
והמשפט הזה שאמרת - "אני נותנת יותר מידי ואח"כ אוכלת אותה" - נשמע מאד נחרץ. וגם המשפט - "אני מגשימה חלומות והם אח"כ מתנפצים לי בפנים". יש לך עוד אמונות כאלה לגבי עצמך?
"כן", ענתה ומיד הנפיקה עוד אחד - "את יודעת, אני גרושה וכבר הרבה זמן לא בזוגיות, ואני אומרת לעצמי שכל הגברים חרה".
את שמה לב שההוויה שלך והתודעה שלך חיות את המשפטים הנחרצים האלו שאת שמה בסופם סימן קריאה? שאלתי, יכול להיות שאת גם מאמינה להם? את מוכנה לשים בסופם במקום זאת סימני שאלה?
היא הביטה בי, נעצרת, מופתעת ומהרהרת
בעיניה נדמה היה שראיתי כיוון של מחשבה חדשה.
מאוחר יותר שאלתי את עצמי עד כמה אנו מחזקים דפוסים אוטומטיים ע"י חזרה על משפטים נחושים שאנו אומרים לעצמנו. עד כמה המשפטים האלה מייצרים הימנעות ומצרים את חיי? אם אני רוצה להשתנות ולשנות משהו בחיי כדאי לפעמים שאשים סימן שאלה על אמונה שלי ביחס לעצמי ואסכים להתבונן בה מחדש, לא?
ולפני שמבקשים שינוי אמונות מגבילות, רוצים בוודאי לדעת איך לזהות אותן, נכון? אז אולי אפשר להתחיל בחיפוש אחר המשפטים הנחושים האלה ביחס לעצמנו?