• רונית ליברמן

האם יש דבר כזה "טעות"?



לפעמים אנו אומרים לעצמנו או לאחרים "טעיתי" (איני מתכוונת לבקשת סליחה מאחרים). מהיכן ה"טעיתי" עשוי לנבוע? אולי מתוך שיפוט עצמי, ביקורתיות, הקטנה עצמית, או מתוך דחף אחר שנועד לשפר את החוויה הרגשית הנוכחית שלי.

אבל יש זווית הסתכלות נוספת על "טעות": אולי זו איננה "טעות" אלא תמרור מכוון?

כולנו מתפתחים כל העת ובודקים כיוונים שונים בכל מיני תחומים במטרה למצוא את השביל שהכי מתאים לנו. "טעות" עשויה להיות תמרור שעוזר לנו לכוון את עצמנו טוב יותר. אם אני מבואסת או מרגישה רגש לא נעים כלשהו בעקבות הליכה אחר "תמרור" מסוים אני מבינה שעלי ללכת אחר "תמרור" אחר, בכיוון אחר. זה הרגע לחפש או ליצור תמרור חדש.

חלק מה"טעויות" עשויות אמנם להיראות לנו דרמתיות מאד, כאלו שעשויות גם להשפיע על אחרים, אך גם "טעויות" אלה הן סוג של בדיקת הדרך הנכונה לאדם שבחר בה.

כדאי לשמור על סקרנות לגבי "הטעות" שעשיתי ולשאול למשל:

*הקול שדובר בתוכי כרגע וקורא להתנהגות הזו "טעות" - מהיכן אני מכירה אותו?

*כשבחרתי להתנהג באופן המסוים הזה - האם זה תאם את הערכים שלי?

*ואם ההתנהגות הזו לא כל כך התאימה להם מה אני יכולה ללמוד על עצמי?


התפקיד הזה של "טעויות" לכוון אותנו הוא אחד הנימוקים לכך שאין מה להתחרט על "טעות" בבחירה שעשיתי.

בנוסף, חרטה בהווה לא רלבנטית ביחס למה שקרה בעבר. הרי בצומת המסוים בעבר בחרתי מתוך נסיבות מסוימות, עם הבשלות שהיתה לי אז. נכון לרגע ההוא בעבר, זו היתה הבחירה המיטבית, ולכן אין טעויות.

יותר מכך, לעיתים קרובות בהסתכלות לאחור דווקא מתברר שלבחירה "המוטעית" יש יתרונות. למשל, בעקבות האתגר שאליו בחרתי להיכנס נאלצתי למצוא בתוכי תכונות וכלים להתמודדות, שלא ידעתי שנמצאים בתוכי (כי לא נזקקתי להם עד כה). והכי יפה שהיכולות האלו לא יעלמו, כי מרגע שלמדתי/נזכרתי בהם אי אפשר לשכוח אותם, הרווחתי אותם, והם עומדים לשירותי תמיד.

9 צפיות
  • Facebook

©2020 by ronitliberman.
Designed by: TALIADESIGN